העברת מסרים בזום - חלק ב'

ובכן.. אנחנו ממשיכים עכשיו בחלק השני של הסדרה "איך מעבירים מסרים בזום בצורה הטובה ביותר",
וכמו שבטח כבר הבנתם בחלק הראשון - כל שינוי קטן שנעשה - יכול להשפיע ובגדול!

אה נכון.. הקטגורייה השנייה. רגע מהי בכלל?

תזכורת קטנה:
הדברים אליהם אנו נדרשים להתייחס בהעברת המסרים בזום מתחלקים לשתי קטגוריות -
טכני והעברת התוכן.
הפעם נעסוק בחלק העיקרי יותר, החלק של העברת התוכן.
בלי הרבה דיבורים - בואו נתחיל!

מהו הכלל החשוב ביותר בהעברת התוכן?

הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור כשאנחנו ניגשים להעביר תוכן (ולא רק בזום) הוא הכלל ש-
"אנחנו לא מדברים עם הקהל על התוכן אלא גורמים לקהל לחוות אותו".

והמשפט הזה לא סתם מודגש בקו תחתון ובבולד.
כי ברגע שהקהל מצליח לחוות את התוכן שלנו הוא הרבה יותר קולט את המסר שלנו.
מעבר לכך, הוא גם נקשר ומתחבר אלינו הרבה יותר.

חשבו על כך בעצמכם- איזו פעולה אתם זוכרים יותר?
כזו שבה מישהו עמד, דיבר והסביר מאוד יפה רעיון מיוחד,
או כזו שבה אתם, ע"י פעולות, מעשים אקטיביים, חשיבה ודיון הגעתם לתובנות בעצמכם?

ברגע שאנחנו מבינים את הכלל הזה ומיישמים אותו-
זו כבר קפיצת המדרגה הגדולה שתגרום לחניכים שלנו להיות מרותקים אלינו,
אפילו אם זה דרך המסך..

אז חשבו איך בפעולות שלכם (כן כן, אפילו בזום) אתם גורמים לחניכים שלכם לחוות את המסר. זה המקום שלכם ליצירתיות וחשיבה - עופו על זה! 😃
בהמשך ניתן כמה רעיונות לדוגמא שיוכלו לעזור לכם בעניין הזה בזום.
מוזמנים להמשיך לקרוא ולגלות..

אז אחרי שהבנו את הכלל החשוב הזה, בואו ניגש לעיקר - מהם הכלים שיגרמו לנו להיות מעניינים ולמשוך את החניכים, אפילו דרך המסך?

אחרי שהבנו את החשיבות של העניינים הטכניים בזום בחלק הקודם, נתמקד הפעם בכמה עניינים הקשורים בהעברת התוכן:

1. טכניקות מסירה -
הכלל הבסיסי ביותר בהעברת תוכן הוא טכניקת הדיבור בפני קהל-
למי שלא מכיר את ת"ן קטימב"ה, אלו ראשי תיבות של מגוון טכניקות מסירה של תוכן בפני קהל.
ראשי התיבות הן:
תנועה, ניסוח, קול, טון, ידיים, מבט (/מקום), ביטחון והתלהבות (/הופעה).

מצרף לכם כאן קישור להסבר קצר (החלוקה באופן קצת שונה) על כל טכניקה,
מי שמעוניין בהרחבה - מוזמן לפנות אלי בשמחה רבה🤗

טכניקות המסירה הללו רלוונטיות לכל דיבור בפני קהל שתפגשו במשך חייכם,
אך בזום הן חשובות אף יותר כיוון שהן גורמות למיקוד והתעניינות דרך המסך.

באמצעות הטכניקות הללו, העברת המסר נעשית בצורה חזקה בכמה וכמה רמות! 
מחקרים רבים היום בעולם, הוכיחו שבתקשורת בין אנשים, למילים שאנו אומרים יש משקל זעום של 7% בלבד, בעוד שלקול ולטון שבו נאמרים המילים קיים משקל של 38%.
בנוסף, המחקרים מצאו כי לשפת הגוף שלנו משקל אדיר של 55%!
זה מטורף לחשוב כמה כוח יש לנו בשפת הגוף והאופן בו אנו אומרים את הדברים.

לכן חשוב מאוד לשלוט בטכניקות הללו ברמה הגבוהה ביותר.
אם לא נשתמש בהן, מהר מאוד ניתפס כ"משעממים" בקרב החניכים שלנו ולא נצליח לגרום להם להתעניין בפעולה.

עכשיו, אחרי שהבנו את החשיבות של טכניקות המסירה-
עברו שוב בקצרה על החלק הקודם ונסו לעמוד מאחורי כל עניין טכני, איך הוא משפר ומתקשר לאחת מטכניקות המסירה שלמדנו.
רואים את החשיבות בפרטים הקטנים?😉

2. שתפו את החניכים בצורה פעילה-
מי מאיתנו לא מכיר את הבעיה הרווחת בזום?
עד כמה זה קל ופשוט לכבות מצלמה, להשתיק מקרופון ו"להתנתק" מהפעולה (גם אם לא באמת מתנתקים באופן פיזי).

כדי לפתור את הבעיה הזו גרמו לחניכים שלכם להיות חלק מהפעולה.
ברגע שהם יהיו חלק ממנה, יהיה להם הרבה יותר קשה "לברוח" למחוזות אחרים.
אדרבה, הם בכלל לא ירצו לברוח ולוותר על החלק שלהם..

אז איך אני גורם להם להיות חלק מהפעולה שלי?
אני יכול לשאול אותם שאלות ולבקש לענות עליהן בהרמת יד (ואז הם יהיו חייבים לפתוח מצלמה😉) או להנהן עם הראש, לכתוב לכם בצ'אט, להשתמש באימוג'ים, לבקש מהם לעשות פעולות מסויימות בהתאם לפעולה שלכם, כמו להביא חפצים, לכתוב, לצייר, לעמוד, לקפוץ וכו'..

בנוסף, בזום קיימת האופציה לצייר ולכתוב על המסך.
ניתן לבקש מהחניכים להמשיך את הציור בשקף שהעליתם, למקם את עצמם על גרף או ליצור גרפיטי גדול משותף.
יש אינסוף רעיונות יצירתיים שניתן לנצל פונקציה זו.

חשוב להקפיד להגיב להם על הפעולות שהם מבצעים, כדי להראות להם שאתם מתייחסים לכך.
ע"י זה אתם גם תגרמו להם לרצות לבצע פעולות נוספות בפעם הבאה (החניכים רואים שמי שמשתתף מקבל "פרס התייחסות" מהמדריך).

אז כמו שהבנתם -
יש כ"כ הרבה אפשרויות לגרום לשיתוף הפעולה מצד החניכים, וזה באמת המקום שלכם לחשוב ולהיות יצירתיים.
כל עוד זה עונה על ההגדרה של "גורם לחניכים להשתתף ולהיות חלק פעיל בפעולה"-
זה גורם להם לחוות יותר, להתעניין יותר ולהקשיב יותר.

3. שאלות ממוקדות-
אל תשאלו שאלות "באוויר", כמו "מי רוצה להגיד מה הוא חושב על הנושא" וכד'.
בזום הרבה יותר קל להתחמק משאלות כאלו, ואז נוצר שקט מביך שתוקע את מהלך הפעולה.
הפנו כל פעם שאלה ספציפית לחניך אחר- כך כולם ירגישו חלק בפעולה.
בנוסף לכך, באמצעות שאלות ממוקדות אתם "חוסכים" לחניכים את המאמץ של מי "יתפדח להיות ההוא שפותח מיקרופון ועונה על השאלה של המדריך"..

4. מצגות-
אחת הבעיות המרכזיות בזום, שגורמות לאיבוד הקשב באופן מהיר, היא בעיית המסך.
ביננו - זה די קשה להקשיב למישהו באופן רציף דרך מסך קטן.
בשלב מסויים - גם אם ניסינו והתאמצנו, מתעייפים ומאבדים את הקשב ואת הרצון להמשיך להקשיב (ועוד לא דיברנו על התקלות באינטרנט שתוקעות את השידור).
נסו לגרום לחניכים לעקוב אחרי הקטע שהעתקתם לWORD ומצבכם אבוד..

הפתרון הטוב ביותר לכך הוא - מצגת!
מצגת פשוטה, נעימה למראה שמעבירה את המסר שלכם באופן קליט ומתומצת מגבירה את הקשב ביותר מ- 70% וגורמות לזיכרון רב יותר אחרי הפעולה!

כך, גם אם חניך פספס את המשפט שאמרתם או לא הצליח להבין לגמרי -
הוא יוכל לעקוב אחרי המצגת ולדעת את רוב התוכן שהעברתם בפעולה.
זוהי כמובן גם דרך מעולה לשלב קטעים לקריאה שאתם רוצים להעביר בפעולה.
לחניך הרבה יותר קל לעקוב אחרי קטע גדול ויפה במצגת עם צבעים ותמונות,
מאשר לנסות להתגבר על הריצוד של האותיות בשחור לבן בWORD..

בנוסף, אם אתם זוכרים מהחלק הקודם בסדרה שלנו -
הקשב בעולם כיום מחזיק 7 שניות לכל היותר.
מצגת טובה יכולה לפתור את הבעיה הזאת בצורה מהירה ופשוטה.
כל קליק על העכבר שלכם גורם לשינוי כלשהו בתמונת המסך (הנפשה בשקופית או מעבר לשקופית אחרת) שהחניכים רואים.
השינוי הזה גורם ל- "הפעלה מחדש" של שעון ה- 7 שניות, ונותן לנו אפשרות להחזיק הרבה יותר זמן את החניכים איתנו.

חשוב לתכנן היטב את המצגת שלנו ולהקפיד לא לכתוב מצגת עמוסה מדי -
המצגת צריכה ללוות אתכם, לא אתם אותה..

5. סיפורים-
סיפורים אישיים או סיפורים כחלק מהפעולה הם המלצה טובה לעניין את החניכים בלי קשר לזום. אבל בזום מתעוררת (שוב) בעיית המסך שקצת מגבילה אותנו ביכולת לספר סיפור.
אחד הפתרונות בעיה זו הוא השימוש בתמונות.

הכינו לפני הפעולה מצגת עם תמונות שימחישו היטב את הסיפור ובכך תיצרו עניין וחוייה אצל החניכים.
זה לא עוד "סתם סיפור", אלא אני נמצא בו ויכול לחוות אותו.
אם זהו סיפור אישי ויש לכם תמונות אישיות - מומלץ לשלב אותם.

דרך נוספת אשר באמצעותה ניתן "לעבור את המסך" היא לגרום לחניכים להיות חלק מהסיפור.
מה הכוונה?
שנו גישה ובמקום שאתם תספרו את הסיפור לחניכים-
תנו להם לספר אותו לעצמם.

ניתן לעשות זאת בכמה דרכים כמו:
להסכים על פעולה כלשהי שעל כולם לבצע בכל פעם שקורה משהו מסויים בסיפור (כמו למחוא כף כל פעם שמוזכרת המילה "קפיצה"),
לחלק את הסיפור לחלקים ולתת לכל אחד מהחניכים לספר אותו,
לתת כל פעם לחניך אחר להציג בפנטומימה את מה שקורה בסיפור,
לחלק את הסיפור לחלקים של פאזל ולתת לחניכים לנסות להרכיב אותו בעצמם לפי סדר הגיוני ועוד.

כשהחניכים מרגישים חלק מהסיפור- הוא גם יהיה זכור להם הרבה יותר,
כי הם עשו פעולה אקטיבית והיו מעורבים יותר מפשוט להקשיב.
אגב, חלק מהשיטות הללו יכולות לעבוד טוב גם כשרוצים להקריא קטע כלשהו. נסו אותם😁

6. תוכן חווייתי-
אם דיברנו קודם על חווית התוכן ובעיית הקשב, אז אין ספק שהפתרונות הרבים בתחום התוכן החוויתי עונות ופותרות את שתי הבעיות.

אז מהו תוכן חוויתי?
תוכן חוויתי הוא אותו התוכן שאתם רוצים להעביר לחניכים שלכם,
רק במקום להרצות להם ושהם רק יקשיבו לכם-
אתם מעבירים אותו בצורה מעניינת, מיוחדת וחווייתית או כזו שתדרוש מהחניכים מעורבות כלשהי.

תוכן חוויתי יכול להיות (מעבר למשחקים ולמתודות) - סרטונים, שירים, סקרים (גם חיצוניים וגם שאתם עושים עם החניכים), כתבות, חידונים (המלצה לקאהוט - יכול לעשות פלאים בפעולה אם משתמשים בו כמו שצריך), מרצה אורח, קבוצות דיון ועוד..
וכמובן כל מה שאמרנו קודם- סיפורים, תמונות ומצגות.

רק רגע, מי היא מאיה אנג'לו ואיך לעזאזל היא קשורה לכאן?!

ובכן, מאיה אנג'לו היא משוררת אמריקאית שאמרה משפט מדהים.
אני אישית מאוד מאמין בו ועם המשפט הזה נסכם את החלק השני בסדרה שלנו:

״אנשים ישכחו מה אמרתם, אנשים ישכחו מה עשיתם, אבל הם לעולם לא ישכחו איך גרמתם להם להרגיש״ 

קחו את זה כטיפ לחיים בכלל.

מה, זהו?

כן, זהו. סיימנו את הסדרה.
מקווה שההסבר היה ברור ומעמיק מספיק ושתצאו מכאן כשאתם יודעים להעביר מסרים בזום כמו שצריך.

כמו שאמרתי, זה לא לוקח תוך שנייה- זה דורש אימונים וזמן,
אבל אם תיישמו, תתמידו ותמשיכו לנסות-
אתם תשתפרו ותהפכו להיות הרבה יותר מרתקים בזום,
ובכלל, בכל הפעולות שתעבירו כמדריכים.

אם אתם רוצים להרחיב עוד, על כל דבר שדיברנו עליו כאן, דברו איתי🙌🏻

ולסיום -

אשמח אם תכתבו לי כאן בתגובות אם הטיפים עזרו לכם (אפילו במשהו קטן) כדי שאדע שבאמת עזרתי לכם ושלא סתם כתבתי הכל😇